בדיקות מיקרוקופי: למה ואיך עושים
בדיקות שמישות למיקרו-קופי מפגישות את הטקסטים שלנו עם המציאות. וליתר דיוק, עם קבוצה של אנשים בקהל היעד שרואים את המוצר בפעם הראשונה. המטרה של בדיקות השמישות היא לשקף איך המילים והחוויה שלנו נתפסות בעיניים חדשות, ולספק לנו תובנות מבוססות ונתונים אמפיריים שעוזרים לבחון, לדייק ולנמק כל מילה.
ולמה זה כל כך חשוב?
כי אחרי חודשים של עבודה על מוצר ועבודה על הרזולוציות הכי נמוכות (טרמינולוגיה, התחשבות בפלואו ובעיצוב הממשק, ענייני שירות, שיווק, אילוצים משפטיים, מכירות ועוד), אף אחד בצוות ה-UX ובחברה בכלל כבר לא יכול להיות אובייקטיבי. גם אם טובת המשתמשים במרכז הסיפור – כולם כבר רואים את הדברים בפריזמה מסוימת. וזה בדיוק המקום שבו בדיקות מאפשרות לנו להציג לעולם פרוטוטייפ ולשאול אותו – איך זה?
במובן נוסף, הרבה מההילה של מיקרו-קופי היא פשוט עניין של "זה מרגיש נכון". אבל הסבר שנראה מובן מאליו יכול לעורר אצל המשתמשים שאלות אחרות וכותרת שבאה להקליל יכולה להיתפס לא במקום.
מתי בדיקות משתמשים חשובות במיוחד? באפליקציות שמביאות לעולם מודל חדש, קונספט חדשני או כשצוללים לאזורים מורכבים כמו נושאים פיננסיים, ביטוח, בריאות או תפעול.
מה בדיקות שמישות למיקרו-קופי עוזרות לגלות?
- האם הטקסטים פותרים את כל מה שצריך
ברוב המקרים, יש לנו שורה או שתיים בממשק כדי להסביר את מה שצריך על התהליך או על המודל והמוצר עצמו ובדיקות עוזרות לנו לדעת האם המסרים שלנו הרמטיים. כלומר, האם הם ברורים מספיק או שהמשתמשים נשארים עם סימני שאלה.
שאלות שבודקות הבנה יכולות להיות, למשל:
– "מה את מבינה מזה?"
– "מה יקרה אם תלחץ כאן?"
– "מה צריך לעשות כדי להפעיל את הפיצ'ר הזה?"
– "מה נדרש ממך בשלב הזה"?
שאלת הבהירות רלוונטית תמיד ולכל מוצר, אבל ככל שהמוצר והפיצ'רים שבו מורכבים יותר, היא תעלה בתדירות גבוהה יותר.
- תחושות ותפיסות
כשאנחנו בודקים טקסטים, חשוב להתעכב גם על התחושות והתפיסות שהם מעוררים. איזו תחושה בולטת והאם השפה משרה אמון, נשמעת טבעית ואנושית, ויודעת להרגיע גם ברגעי תקלה, והאם היא גם מצליחה לשקף את הפרסונה שהגדרנו באפיון השפה?
- שטחים מתים
במיקרוקופי אי אפשר לצפות הכל מראש. גם אם נחקור את עולם התוכן שלנו מכל כיוון, נתפלסף עם הצוות, וננתח רפרנסים, תמיד יהיו לנו שטחים מתים, נקודות שנפספס והנחות שגויות. רק כשאנשים שהם לא אנחנו מתחילים לקרוא את הטקסטים ולהשתמש בממשק, אפשר לראות מה עובד, מה פחות, איפה צריך נגיעה של דיוק ומה דורש מייקאובר.
איך בודקים טקסטים?
הסט-אפ:
מתחילים בהכנת פרוטוטייפ או גרסה פעילה של המסכים שרוצים לבדוק – אלה יכולים להיות טקסטים שאתם מתלבטים לגביהם, או מקומות שבהן יש לכם ספק לגבי ההבנה או התחושה שהם מעבירים, אבל לא רק. שווה לבדוק גם מסכים שאתם בטוחים שניסחתם מצוין. הפתעות הן חלק בלתי נפרד מבדיקות שמישות.
אחרי שהפרוטוטייפ מוכן, מתאמים עם 5-10 משתתפים שמייצגים את קהל היעד שלכם בצורה מגוונת ורחבה ככל האפשר. לפני תחילת הפגישה, הסבירו בקצרה מה הולך לקרות וודאו שיש להם סביבת עבודה שקטה וכ-20 דקות פנויות.
הפגישה עצמה:
אפשר להיפגש פיזית אבל לגמרי אפשר לעשות את זה בזום (או בכל פלטפורמה דומה).
בפגישה עצמה, נבקש מהנבדקים לשתף את המסך וננחה אותם לבצע כמה תרחישים שהכנו מראש.
עודדו אותם “לחשוב בקול” – לספר מה הם רואים, למה הם מצפים, ואיך הם מפרשים את הטקסטים שעולים מולם.
אל תשכחו להקליט את הפגישה – ככה תוכלו לחזור אליה אחר כך, להקשיב שוב, ולנתח את התגובות בלי לחץ של זמן.
זו אולי שיטה פשוטה, אבל כשעושים אותה נכון, היא יכולה לחשוף תובנות מדויקות על איך המשתמשים באמת קוראים, מבינים ומרגישים את הטקסטים, השפה והטון שלכם.
במהלך הפגישה, אפשר לשאול שאלות ממוקדות על מקומות שאתם לא בטוחים לגביהם: כפתורים, הודעות שגיאה, כותרות משנה, דיסקליימרים וכו'.
חשוב לזכור: לא כל הערה בודדת מחייבת שינוי. אם אנחנו רואים שרוב הנבדקים כן מבינים ומתחברים, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להתעלם מדעות אישיות. לכן שווה לנסות להגדיל את בסיס הנבדקים עד כמה שאפשר, ולהתייחס לבדיקה כאל תהליך אנליטי שמחפש דפוסים – לא אנקדוטות.
טווחים של טון ואמון
אחת הדרכים היעילות לבדיקה של תחושות וסנטימנט שעולה ממיקרוקופי היא באמצעות טווחים שבודקים את ההשפעה שיש לטקסט על המשתמשים. אפשר להשתמש בקנה מידה (למשל מ-1 עד 5) לשאלות כמו:
- עד כמה הטקסט הזה מרגיש אנושי?
- עד כמה הטון כאן מתאים למצב?
- האם הקופי מספק לך ודאות / ביטחון / רוגע וכו'?
השוואה בין שתי גרסאות
עוד כלי פשוט הוא השוואה בין שתי גרסאות: איזו מרגישה יותר אמפתית? איזו מקלה יותר? ההבדל יכול להיות מילה אחת – אבל ההשפעה עצומה. וגם כאן, כדאי לשלב שאלות הבנה ישירות: מה הבנת מהכותרת הזו? מה לדעתך יקרה כשתלחץ על הכפתור הזה? אם התשובה שונה מהכוונה שלנו – יש פה תובנה זהב.
🪩טיפ בונוס: לבודד את הטקסט מהעיצוב
אי אפשר באמת לבדוק טקסט דיגיטלי כשהוא מנותק לגמרי מהקשר – כי משתמשים תמיד קוראים אותו בתוך מסך, עיצוב ופלואו. אבל כן אפשר לבדוק אותו בשלבים, כדי לגלות עד כמה הוא ברור ועובד גם כשאין לו תמיכה ויזואלית.
איך עושים את זה?
- שלב ראשון – בידוד הטקסט
מציגים את המילים בלבד, בלי עיצוב או מיקום במסך (למשל, הודעת שגיאה, כפתור, כותרת), ושואלים שאלות שבודקות הבנה. - שלב שני – הקשר חלקי
משלבים את הטקסט ב־wireframe "אפור" או mockup מינימלי. בודקים שוב – האם ההבנה משתנה כשיש קצת יותר קונטקסט? - שלב שלישי – בתוך ממשק מלא
בודקים את אותו טקסט בתוך האפליקציה או פרוטוטייפ. עכשיו אפשר לראות אם המשתמש הבין רק בזכות העיצוב, או שהטקסט עצמו היה אפקטיבי.
אם טקסט “עובד” רק כשהעיצוב תומך בו, כנראה שהוא לא מספיק ברור וחד. בידוד הטקסט מהעיצוב יכול לעזור לעלות על זה בזמן.
מילה לסיום
בסופו של דבר, צריך לזכור שטקסטים "שקופים" הם טקסטים טובים. אם המשתמשים קוראים, מבינים וממשיכים הלאה בלי לעצור – עשינו עבודה טובה.
גם לזה כדאי לשים לב: למקומות שבהם השפה עושה את העבודה בשקט ומאחורי הקלעים. בדיקות שמישות לא נועדו רק לחשוף בעיות, אלא גם לאשר שהבחירות שלנו נכונות ולחזק את הביטחון שאנחנו בכיוון.
